אני מתנצלת על העיכוב של התרגומים.
מה לעשות שהחיים האמיתיים החליטו שיומנו של ניל היה בזבוז מקורות חשוב.
אך לא עוד!
עכשיו יש לי זמן ואעשה כמיטב יכולתי לעבוד אחורנית ולהשלים את החסר מהחודשים האחרונים, אולי אפילו אצליח לחזור עד אוקטובר כשהתחלתי עם זה.

נראה.

תודה על הסבלנות, אם יש כאן בכלל קוראים עדיין.

http://www.neilgaiman.com/journal/2007/05/possibly-not-entirely-unexpected-news.html

נראה שהשגתי כלב.
קיבלתי היום טלפון שהודיע לי כי בעלי הכלב שמצאתי ביום שני התקשר ל"צער בעליי חיים" ואסף אותו. שמחתי לשמוע שהכלב חזר לחיק משפחתו, אבל מצאתי עצמי נוגה משחשבתי שאהיה – הבנתי שהייתה לי תקוה קלושה שאף אחד לא ייקח אותו.

השיחה המשיכה באומרה שבעל הכלב, שהוא חוואי מקומי, החזיק את הכלב קשור בחצר, וכיוון שאינו יכול ללכת היטב, לא היה לוקח אותו לטיולים והליכות, חשב שהכלב הוא מטרד, שתמיד ברח לעבר הכביש הראשי ובסופו של דבר היה גורם לתאונה. האישה מ"צער" ציינה שמי שהביא את הכלב די אהב אותו, הוא אמר שאם אבוא ואקח אותו אוכל לשמור אותו.

וכך עשיתי.

החוואי אמר שהוא חשב שהוא רועה גרמני לבן. אני חושב הוא רועה גרמני מעורב עם לברדור, אבל אני כנראה טועה.

כרגע, נראה שאנחנו מסתדרים מצוין.

תכננתי לכתוב על בוקר מצוין עם דבורים ותספורות ואיך שג'וני מאיירת את איך לדבר עם בנות במסיבות.

אבל הרישום הזה הוא על הכלב, שאין לו כל כך שם עדיין, ולא הסכים לשבת ללא תזוזה על מנת לצלם אותו, אז בסופו של דבר גררתי אותו למשרד והדלקתי את הפוטובות'...

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/12/stardust-pictures.html



תמונה זו היא אחת משלוש מתוך ”אבק כוכבים” שהופיעו ב”סינמבלנד”. (שתי האחרות מראות את מישל פייפר עם עזים ואת טריסטן ת'ורן הצעיר מחבק את ויקטוריה פורסטר).

http://www.cinemablend.com/gallery/previews/Stardust-1978.html?tid=8819

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/12/extremely-unsuggestive.html

אני חושב שהתאהבתי ב"אי-מציע" של LibraryThing. זוהי תוכנה ב-LibraryThing שנותנת את אי-הסבירות של בעלות על ספר מסוים לאנשים שיש להם ספר אחר.

http://www.librarything.com/unsuggester

מסתבר שאני הוא האנטי-ג'ון גרישם, לפחות ככל שזה נוגע ל"סנדמן". אם בבעלותכם אחד מספרי "סנדמן", סטטיסטית הסיכוי שאתם קוראים את ג'ון גרישם הוא פחות מזה של כלל ציבור הקוראים. (http://www.librarything.com/unsuggester/861076). האי-מציע של "אלים אמריקאים" רומז שאם אתם קוראים ספרי הדרכה נוצרי למציאת בן-זוג, מאד סביר להניח שלא יהיה לכם עותק של "אלים אמריקאים". ולמעשה כל האי-מציעות של "אלים אמריקאים" הם ספרים נוצריים. (http://www.librarything.com/unsuggester/5678). אני חשבתי שזה היה קשור לשם הספר, אבל הדבר נכון גם לגבי "אבק כוכבים" (למרות שאם בבעלותכם "אבק כוכבים", הסבירות היא שאין לכם את "מהפיכת הדיאטה של דר' אטקינס" -- http://www.librarything.com/unsuggester/897410). זה נכון לגבי כל ספרי, חוץ מ"קורליין", שבנוסף יש גם את האי-הצעה של "סריגה על-המקום של ווג: פעמיים גרביים", שניתן לזהות בצורה מאד בולטת.

(אגב, האי-הצעה של הופ מירלס Lud-in-the-mist, הוא "מיליון חתיכות קטנות" מאת ג'יימס פריי. http://www.librarything.com/unsuggester/45057). ומה יש לאנשים שאוהבים את "הפואטיקה של החלל" של גסטון בשלר נגד סטפן קינג? http://www.librarything.com/unsuggester/17036)).

ודרך מארק אווניאר גיליתי את הבלוג הזה וביליתי זמן רב מדי בקריאה על תיקונים שנעשו בעיתונים וירחונים בשנה האחרונה... מרתק באופן משונה:
http://www.regrettheerror.com/2006/12/crunks_06_the_y.html#more

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/12/on-leaks-and-buttons.html

רק על מנת להבהיר לאותם אנשים שהיו מבולבלים ושאלו, הנרי סילק וקבוצתו "לייקה" כבר התחילו במלאכת עשיית הסרט "קורליין": מרבית השחקנים כבר הקליטו את תפקידם. הם כבר ערכו את ה"סלילי הסיפור" של הסטורי בורד (שנעשו ע"י צוות שכלל את ורה ברוסגול המוכשרת) על מנת לתזמן כל צילום. (כפי שהנרי סילק מציין, אי אפשר לצלם
"שטח כיסוי" בסרט אנימציה בסגנון "סטופ-מושן". זה צריך להיות נכון. זה צריך להיות מתוכנן וערוך לפני שמתחילים).

הצוות של "קורליין" עכשיו מכינים את הבובות, התחפושות והעוגנים והם בונים את הסטים והאביזרים – כל דבר שנראה על המסך צריך , אחרי הכל, להכין.

הם גם עושים ניסויים טכניים—זה מאד קל עבורי לכתוב בספר ועבור הנרי לכתוב בתסריט, שכאשר קורליין עוזבת את הבית השני העצים הם פחות כמו עצים ויותר הרעיון של עצים, אבל להפוך בוסתן לאבסטרקט אפלולי קל יותר לומר מלעשות כאשר צריך לבנות אותו.
אז הם בנו אותו ועושים ניסויים עם המצלמות לראות אם זה יעבוד.

יש להם שלל קירות של אמנות הפקה, פוסטרים, תכנונים וכו'.

אני לא בטוח שההבדל בין טרום-הפקה להפקה הוא ברור בסרט אנימציה כפי שהוא ברור בסרט לא מצויר. הצילומים לתוכן מתחילים במרץ, אבל הם בהחלט כבר עושים את הסרט.

(אגב, הדבר האהוב עליי סטודיו "לייקה" – מחסן באורך 151,000 רגל – היה כאשר שמתי לב ש"הצהרת משימה" שצוירה על הקיר ע"י הדיירים הקודמים, כוסה באלגנטיות ע"י גרפיטי עם התזות של ירוק שצבעו בספריי עם כפתורים שחורים גדולים.)

אגב, בנושא נזילות וכדומה, זה עם סוג של שעשוע מריר, שמתי לב שצוות "משימה בלתי אפשרית" ב "האין זה מגניב" העלו הרבה אמנות מ"בייוולף". זוהי אמנות שנלקחה מ"האמנות של בייוולף", ספר לו אני כרגע כותב הקדמה. והשעשוע המריר שלי נובע מהעובדה שכל מה שהרשו לי לקחת הבייתה מהחומר היו תמונות פיציות על עותקי נייר ועכשיו ב"האין זה מגניה" יש הדבר האמיתי, מועלה דיגיטלית.

(מוטב לציין שזוהי אמנות קונצפטואלית. חלק מזה, זה פשוט "אולי ננסה את זה?" ולא כפי שהדברים ייראו בסרט המושלם).

אז אני עכשיו מקווה להעלות דברים של "קורליין" לפני שהם מעלים אותם בחדשות "האין זה מגניב"...

[נוסף הדבר: לצערי התמונות מ"האין זה מגניב" נעלמו]

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/11/last-nights-costume.html

"אני יודעת מה אהיה" אמרה מאדי בפתאומיות, לאחר שדחתה שהצעתי שאחפש ואאפר אותה בצורה מפלצתית עבור ליל כל הקדושים. "אהיה אתה".

אז היא הלכה ולקחה את בגדיי, לבשה אותם, וגימרה את המראה עם מעיל עור וזוג משקפי שמש כהים.

צילמתי כמה תמונות שלה, בה היא מחקה כמה מהצילומים שלי. (זו אחת מהם)





אז הסעתי אותה לבית של חברה שלה.

כשהיא הגיעה הבייתה שאלתי איך היה, "ובכן" היא אמרה, "רק בן אדם אחד שאל אותי למה התחפשתי, ואמרתי שהתחפשתי לאבא שלי, אבל הם הסתכלו עלי בצורה קצת ריקה. אז אמרתי שאני סוכנת חשאית, בגלל משקפי השמש, הם אהבו את זה."

אז המצאתי מסורת הקראת שירים קצת מפחידים אחד לשנייה לפני שהיא הלכה לישון: Smuggler’s Song של קיפלינג, Overheard on a Salt Marsh של מונרו, שיר ה-Hubble, Bubble ממקבת' ועוד כמה. אתם יכולים להמציא מסורת אם אתם מספיק נחרצים בנוגע לעניין וזוכרים לעשות את זה שנה הבאה.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/happies-and-creepies.html

האלווין שמח. (התצלום ביומן היא תמונה להיום בלבד עם דלעת מגולפת רק מאתמול)

מר גיימן,

כתבתי לך בעבר אבל לא ענית, אני בטוח שסופר מפורסם ודגול כמוך מאד עסוק (ברצינות, אני יודע שאתה עסוק). אבל רק רציתי להביע את התענוג שהרגשתי כשראיתי את המאמר שלך ב-New York Times. נתנה לי הזדמנות לקרוא אותו בשולחן בזמן ארוחת הבוקר ולמרות אסופת האנשים עדיין הצלחת להעביר בי צמרמורת. מה גם שהמלצתי על המאמר לכל מעריצי גיימן שאני מכיר והם הלכו וקנו עותק של ה"טיימס" מה שאומר ששמת אוכל על הצלחת שלי הערב (אבא שלי הוא עורך ב"טיימס"). נניח כלכלה בצד, רק רציתי להודות לך על עוד עבודה מאד מוצלחת

תודה רבה לכל מי שכתב שאהב את הסיפור או שקיבל עור ברווז בזמן קפה הבוקר שלהם.

ולכל מי שלא ראה את זה, כפי שציינתי לפני כמה ימים, כתבתי מאמר אורח עבור ה-New York Times, וניתן לקרוא אותו כאן (הקישור הזה אמור לעבוד בלי שתצטרכו להירשם).
...

במהלך הכמה ימים אחרונים קיבלתי שתי הודעות בהם היו תלונות על זה שלחיצה על קישור לבלוג שלי פותח חלון חדש. אחד מהם היה:

אני בטוח שיש הרבה אנשים החשים תועבה כמוני, כלפי קישורים המקודדים להיפתח לחלון חדש. זוהי התנהגות לא צפויה ואני לא אוהב את זה מעצבי רשת חושבים שהם יודעים יותר טוב ממני מה אני רוצה. אם אני רוצה למשהו יפתח לחלון חדש ישנם דרכים מאד קלות שאני יכול לעשות בעצמי. אחרת זה גורם לערבוביה לא רצויה. אחרים כמוני אולי מעריכים שלפיירפוקס יש העדפה ליצור טאבים חדשים מקישורים מסוג זה במקום חלונות. זה לא פותר את הבעיה לגמרי אבל זה כן עושה אותו ליותר נסבל.

וקיבלתי כמה עשרות הודעות כאלה...

לפיית הרשת של ניל, היקרה,

תודה. לעזאזל תודה רבה על אפיון החלון החדש הזה ביומן של ניל. תודה, סוף כל סוף! זהו.

האינטרנט זה כיף.
קריסטין עם X.

אז עד שהבאר ההודעות "בבקשה אל תעשה זאת" יתמלא בצורה משמעותית, אני חושב שנשאיר את הדברים כך.
...

היי ניל,

רק רציתי ליידע אותך שסטפן קינג רשם את ספר האודיו של "אלים אמריקאים" ברשימת עשרת ספרי האודיו האהובים עליו.

http://www.ew.com/ew/article/commentary/0,6115,1551492_5_0_,00.html

דן.

זה מאד מחמד מצדו. (אגב, הקראתו של "שק מלא עצמות" הוא אחד מספרי האודיו האהובים עלי). אני חושב שמבין השניים אני מעדיף את ההקראה של לני הנרי ב"בני אנאנסי" אבל ג'ורג' גודאול עשה עבודה מהממת ב"אלים אמריקאים".

ניל היקר, חשבתי שאולי תהיה מעוניין ב"soundreview" של Audiofile על ספר האודיו של "דברים שבריריים", שהוא חלק מה-Audiopolis ב-podcast.זוהי סקירה מדוברת המשלבת קטעים מ"דברים שבריריים". אתה יכול להקשיב לו כאן: http://www.audiofilemagazine.com/audiopolis/2006/10/fragile-things-by-neil-gaiman-read-by.html
בברכה, ג'ניפר.
...

היי ניל, עודדתי והפתעתי לטובה כאשר מעדה דרכי על "דברים שבריריים" לאחר חודשים רבים גדושי עבודה, קריאתו בהחלט גרמה לסתיו הסקוטי המשעמם להיות הרבה יותר בהיר. זה גרם לי לבדוק את האתר שלך ומיד חשתי זעזוע וצר כאשר קראתי על פטירתו של ג'ון מ. פורד. יתר על כן, בזמן שהתעדכנתי על מה שקורה בחיים של שאר הסופרים האהובים שלי, קראתי שחברו של ג'ון מ. פורד, רוברט ג'ורדן,גם הוא אינו נמצא בשיא בריאותו. רק רציתי למסור את תנחומיי על אובדנך האישי ושלאול אם אתה מכיר מר. ג'ורדן אישית ולשאול מה שלומו.

בנימה קלה יותר, תהיתי אם אתה יודע אם הבי.בי.סי הולך לשדר מחדש או להוציא את ה-DVD של "לעולם לא עולם" כיוון שמאד הייתי רוצה לצפות בו שוב. הסדרה היא שפתחה את העניין שלי בז'אנר הפנטסיה ובלעדיו לא הייתי שומע או נהנה מהיצירות של סופרים כמוך, ג'ורדן ופורד.

תודה.

ג'ים ריגני, הכותב תחת השם רוברט ג'ורדן, היה מספיד הראשון באזכרה של מייק פורד. לא פגשתי אותו לפני כן. התרשמתי שהוא ג'נטלמן אמיתי. שוחחנו קצת לאחר מכן, הוא נראה קצת שברירי אבל ברוח טובה, או עד כמה שהיה אפשר בהתחשב באירוע בו היינו באותו זמן. ושנינו היינו מאד מודעים מעובדה ששנינו איבדנו חבר טוב.

(הנה המכתב שהוא כתב עבור Locus בנוגע למצב הבריאותי שלו:
http://www.locusmag.com/2006/Features/03JordanLetter.html)

האמת היא שההוהצאה האמריקאית של של "לעולם לא עולם" הוא אזור 0 ולא אזור 1 כפי שפורסם. משמע שאתה יכול לצפות בזה בכל מקום. ברור שמאד אמשח אם ה-בי.בי.סי ישדר את הסדרה האוריגינלית שוב, אבל עוד יותר אשמח אם הם יערכו אותו מחדש, ישחזרו סצנות אבודות, יסדרו את המראה הכללי שלו וישיגו משהו שהיא לא פרה גדולה שתהיה החיה הגדולה של לונדון...
...

אני מתנצלת על זה אני מפריעה לך עם זה, ברור לי שאני לא חושב/ת שתענה לי על זה ושזה ממש לא חשוב כשמסתכלים על התמונה הגדולה (גם בתמונה הקטנה למעשה) אבל. בדיוק עברתי מבריטניה לארה"ב ואני פשוט רוצה כרטיס SIM לנייד הקטן והנהדר שלי (שאכן עובד כאן, לא משנה מה אנשים אומרים). ונאמר לי ע"י אנשים מכירות של טלפונים ניידים ושאין להם כרטיסי SIM (ובגלל זה אני יכולה להשיג כרטיס SIM חדש) ומי יודע עוד אילו שטויות. ואתה מבוגר שמטייל בין שתי הארצות ושאתה מחליף בין ה-SIM האמריקאי שלך ל-SIM הבריטי לך (אתה אמרת! אתה אמרת!) אז אם אתה תוכל בבקשה לומר לי א) אם איזו רשת את היית הכי מרוצה בארה"ב, ו-ב) באמת אין כרטיסי SIM בארה"ב ושאני אצטרך לקנות נייד חדש ולהשתמש בו אקסקלוסיבית כאן בזמן שאני כאן, ו-ג) אני יכולה לחזור הבייתה אם אני אבטיח להיות טובה?
שלך בפתטיות,
ג'.

איזה מוזר. בטח שיש להם כרטיסי SIM כאן. ניסית להיכנס לחנות T-Mobile/Cingular וכדומה ולבקש כרטיס SIM בו את משלמת-איך-שאת-משתמשת? (או אם את הולכת להיות בארה"ב להרבה זמן תוכלי לקנות את השרות בו את משלמת חודשית ומגיע לך טלפון חינם מסוג מאד פשוט ואז פשוט לא להשתמש בטלפון החינמי.)

אני משתמש ב-T-Mobile בארה"ב, בעיקר בגלל ש- AT&T היו פעם גובים כסף על שוטטות אם הייתי יושב בצד הלא נכון של הרחוב.
...

ולבסוף, זה בשביל הולי, כי זו הייתה התכנית האהובה עלייה לפני המון שנים (טוב, שמונה עשרה שנה... עדיין...).

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/important-and-pass-it-on.html

ג'ון מ. פורד היה הסופר הכי חכם שהכרתי. לרוב. הוא עשה דבר אחד שלא היה כל כך חכם: הוא ידע שהמצב הבריאותי שלו לא היה אופטימאלי, אבל בכל זאת לא כתב צוואה תקינה וכך שבמותו לא הוסדר הקניין הרוחני/ספרותי שלו כפי שרצה בחייו. דבר שגרם להרבה דאגה ועוגמת נפש לאנשים הקרובים אליו ביותר.

הוא לא הסופר הראשון שלא לדאוג על הקניין הרוחני שלו או שלה לאחר מותם. לדוגמא, הכרתי סופר –סופר נהדר – שהיה פרוד ומנכר מאשתו בחמש השנים האחרונות לחייו. היא מת ללא צוואה ובת זוגתו, שהבינה וכיבדה את כתביו, נחסמה בזמן שאשתו ירשה את כל הקניין הרוחני ואיני מאמין שהיא מטפלת בו כפי שהוא אמור להיות מטופל. דברים אלו קורים, והם קורים לעתים קרובות מדי.

יש סופרים המסבירים לעולם בעליזות שהם לא כתבו צוואה כי לא אכפת להם מי יקבל את הג'ינס או הגיטרה הישנה כשהם ימותו אך היו נכנסים להתפרצות זעם לא היו מבינים לכמה עצבים נכנסים יקיריהם (או העורכים שלהם, עורכי אנתולוגיה או מעריציהם) בגלל הספרים, המאמרים, השירים, הליריקות, לאחר מותם.

סופרים דוחים את כתיבת הצוואה (טוב, בני אדם דוחים את כתיבת הצוואה, וסביר להניח שרוב הסופרים הם בני אדם). חלקנו חושבים שזוהי האדרה עצמית או שטותי להעמיד פנים שמישהו יהיה מעוניין בספרים וביצירות שלהם לאחר מותם. אחרים מאמינים בסתר שאנחנו נחייה לנצח ובכתיבת הצוואה אנחנו יוצרים סדק דרכו מוות תשתחל.

אחרים כותבים צוואות, אך לא לוקחים בחשבון את מה שקורה לקניין הספרותי שלנו כדבר נפרד מסידור המיטה מדרגה שנייה שלהם, מה שאומר שקרובים חסרי הכשרה ועניין ימצאו עצמם שולטים בכל דבר שהסופר כתב. חלקנו סתם קמצנים.

כל זה הטריד ועודנו מטריד אותי.

זמן קצר לאחר מותו של מייק פורד, פניתי ללס קלינגר על הנושא. לס הוא ערך דין, הוא עו"ד טוב והוא גם סופר. פגשתי אותו דרך מייקל דירדה וה-Baker Street Irregulars. (הנה אתר ה"שרלוק הולמס" של לס)

לס מיד ראה את הנקודה שלי, הבין את השליחות שלי, והלך וכתב מסמך עבור סופרים. במיוחד עבור סופרים עצלים או אלה שעוד לא יצא להם לראות עו"ד או כאלה שמאמינים שהכל "יסתדר איכשהו". או אפילו לאלה שלא עלה בדעתם שהם יצטרכו לחשוב על הדברים האלה.

זהו קובץ PDF ואם אתם אנשים יצירתיים כדאי לכם להוריד אותו עכשיו.
SIMPLEWILL.pdf

לס אומר שאלה הן האופציות:

1) להעתיק את המסמך כולו בכתב יד, לתארך ולחתום למטה. לא חייבים עדים.

2) להדפיס את המסמך, לתארך ולחתום מול לפחות שני עדים שאינם משפחה או יורשים בצוואה ושכל אחד מהם יחתום לפניך והעד השני. עדיף שתיקחו את המסמך הזה לעו"ד ותשוחחו על האפשרויות שלכם!

כאמור, האופציה הראשונה, "צוואה הולוגרפית" אינה קבילה בבכל מקום -- לפי וויקיפדיה: בארה"ב, צוואות הולוגרפיות החתומות ללא עד קבילות ב-30 מתוך 50 מדינות. רשויות שעצמן לא מכירות בתקפות של צוואות הולוגרפיות יכולות לקבל אותן תחת "חוק הצוואות הזרות" אם היא נכתבה ברשות אחרת בה היא כן הייתה מוכרת ותקפה. בבריטניה, צוואות הולוגרפיות החתומות ללא עד קבילות בסקוטלנד אבל לא באנגליה ווויילס.

כך שהאפשרות השנייה היא בנבונה יותר.

תעבירו הלאה, פזרו את זה. ואז אם אתם סופרים או סופרי "סופ"ש" אם רק סיפורים מעטים שפורסמו או שיש לכם רק ספר דק אחד שאתם לא מאמינים שמישהו ירצה לקרוא או לפרסם שוב, מלאו את המסמך. חתמו ותארכו אותו מול עדים. שימו אותו במקום בטוח, ונוחו בנחת בידיעה שאולי בעתיד עשיתם איזה עורך אנתולוגיה או יקיר לב שלכם, קצת יותר מאושר וחיים יותר קלים.

(מוטב, אפילו, תדפיסו את המסמך וקחו אותו לעו"ד/פרקליט או השוה ערך החוקי שלכם כאשר אתם כותבים את הצוואה הרשמית שלכם. כפי שלס אומר קחו את המסמך לעו"ד ושוחחו על האפשרויות שלכם).

הרגישו חופשיים להעתיק את זה לאתרים שלכם, או לקשר את זה הנ"ל, או לקשר את הרישום הזה כאן - http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/important-and-pass-it-on.html - המכיל את כל המידע.

(אותו דבר הולך כלפי אמנים, צלמים וכותבי שירים, למרות שאולי צריך לשנות מונח פה ושם).

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/news-from-earth-x.html

עד כמה שאני יודע, אף פעם לא צוטטתי ב-Sun הערת המתרגמת: צהובון אנגלי הידוע בסיפוריו השערורייתיים והדי גרועים (לעתים הם גובלים במד"ב ופנטסיה).

זה לא קרה עדיין. לא באמת.

כאשר ה-The Independent כתב על כביש M25 סובב לונדון המהיר הם ציטטו את "בשורות טובות" בדיוק, כאמור:

אני מעדיף את תשובתם של הסאטיריקאנים טרי פראטצ'ט וניל גיימן: "תופעות רבות - מלחמות, מגפות, ביקורות מס פתאומיות - הוצגו כהוכחה להתערבות השטן במעשי האדם, אבל כאשר סטודנטים מדעי השדים מתאספים יש הסכמה כוללת שכביש M25 סובב לונדון המהיר הוא אחד מהמועמדים הכבדים למוצג מספר 1."

ה-Sun פרסמה עכשיו כתבה משלה על ה-M25 בה אנו למדים שהם קוראים את ה- The Independent וש...

הסאטיריקאנים טרי פראטצ'ט וניל גיימן מחווים דעה זו על הכביש: "תופעות רבות –מלחמות, מגפות, ביקורות מס פתאומיות –הוצגו כהוכחה להתערבות השטן במעשי האדם, אבל ה-M25 נחשב לאחד המועמדים הכבדים למוצג מספר 1."

שאיכשהו גורם למשפט שהיה הגיוני ואף (כך אני חושב) מצחיק, ולשכתב אותו למשהו שבקושי נמנה אחד מן השניים. למרות שהוא יותר קצר, ואני שזה נחשב, למשהו, בעולמם של ה-Sun.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/news-from-earth-two.html

היה לי היום, בצורה בלתי מצופה אך בהחלט מבורכת, בית הומה. חברים ותיקים שבאו העירה לאזכרה של מייק פורד אתמול. האכלתי והשקתי אותם, הצגתי בפניהם אמנות והוצאתי את חלקם בחוץ ביער לאור בשמש הסתווית. הם אכלו, דיברו, דנו על ספרות וזו הייתה דרך טובה לזכור את מייק.

יש כתבה ב-St. Paul’s Pioneer Press על האזכרה אתמול והיא עושה את הקטע הזה של מאמרי עיתון בהן אתה באמת יודע על נכתבה הכתבה, והיא די מדויקת עם פה ושם עם אי אלה טעויות, אבל זה מצליח להיות משהו ממציאות אלטרנטיבית בו העולם הוא כמו עולמינו כאן רק... שונה.

אצל Making Light יש מכתב לכתב, מהסוג שאני הייתי כותב לו כתבתי לכתבים ותשובה מאד שקולה מהכתב המדובר.

ואז זה נגמר. ורוב האנשים עזבו. בדקתי דוא"ל וגיליתי שדודתי מיירה נפטרה היום. זה לא היה בלתי מצופה, אך בכל זאת צורב.

יש יותר מדי גסיסה בזמן האחרון. אם אתם שוקלים למות השבוע, אל. פשוט, אל.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/old-ghosts.html

גמרתי את המאמר שכתבתי עבור גיליון ליל כל הקדושים של ה-New York Times.

הוא היה אמור להיות גמור ביום שני, אבל הוא עוד לא היה מוכן. כל שהיה לי היו כמה התחלות לא משהו וביום רביעי שלחתי את מה שהיה לי, 300 מלים, על מנת שיוכלו לבצע את האילוסטרציה. ואז מתישהו ביום חמישי כשהכל התחיל להתגבש אצלי בראש וסוף סוף קיבל צורה, אבל ידעתי שזה יהיה טוב רק אם הפסקה האחרונה תעשה את שלה, אז ארגנתי את כל תמות יחד בראשי אבל עוד לא הייתי בטוח. ואז להפתעתי זה היה מוכן, אורכו 1200 מלים, בדיוק מה שהם ביקשו. והיום אחר הצהריים ה-New York Times, היו ממש מרוצים מהמאמר (כל כך מרוצים שהעורך אמר שאם ארצה לכתוב עוד משהו עבור העיתון הם ישמחו לפרסם את זה. למרות שנראה לי שזה פשוט פרץ האדרנלין שנבע מזה שהיה להם מאמר לפרסם).
...

ביליתי את יומי באזכרה של ג'ון מ. פורד. הייתי מאחרוני הסופדים וזהו זה סגור וזה טוב. הוא עדיין חסר.

(בצורה לא מפתיעה, היו יותר אנשים במיניאפילוס מאשר באזכרה הבריטית של ג'ון מ. פורד, שתוארה בצורה מאד מרגשת כאן: http://www.guardian.co.uk/wormseyeview )
...

במהלך חמש השנים האחרונות הצעתי לאנשי שרשת מאחורי http://www.neilgaiman.com, שהייתי אוהב אז עם לחיצה על קישור לבלוג היה פותח חלון חדש, במקום לקחת את הגולש הרחק מהבלוג. ובכל פעם ששאלתי הם היו מחזירים דוא"לים בהם הם היו מסבירים לי למה זה בלתי אפשרי, בצורה מאד משכנעת.

הזכרתי, הערגה מועטה, לפיית הרשת, שהלך, עשה משהו טכני, ודקה אחר כך מסר לי שכדאי לי ללחוץ על הקישור לבלוג. ניסיתי. הוא פתח חלון חדש.

זה דבר חיובי שיש לאתר אינטרנט פיית רשת. צפו שבועות והחודשים הקרובים לריבוין של שפצורים לאתר.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/from-audio-to-bats.html

היי ניל, רק שאלה קצרה שאני מקווה לא יהיה לך לבזבוז זמן. קניתי את ספר אודיו משומש של "דברים שבריריים" באיביי ובפנים היו שני שרוולים שחורים שהחזיקו את הדיסקים. בלי שום אמנות. לא מצאתי שום דבר באינטרנט חוץ מהכריכה, אז קיוויתי שתוכל להגיד לי איך הם אמורים להיות, נראה לי קצת מסריח ואני לא רוצה לגלות אח"כ שרימו אותי. תודה!

הלכתי ובדקתי. קודם פתחתי את קופסת האודיו שלי של "דברים שבריריים" ומצאתי את אותו הדבר. אז לא, לא רימו אותך. אבל אתה צודק בתמיהתך, צריך היה להיות יותר בפנים. התקשרתי ל-Harper Audio, וגילינו קומבינציה של מועדי הגשה וכמה צ'קים וחישובים שלא כל כך היו מחושבים גרמו לכך היה אמור להיות יותר בתוך הקופסא ולא היה.

הדבר העיקרי שאמור להיות בקופסת האודיו של "דברים שבריריים" הוא תוכן עניינים ואינפורמציה. אני אשים דף כאן ב-neilgaiman.com, אבל בינתיים למי מכם שיש להם את ספר האודיו של "דברים שבריריים", הנה קובץ PDF עם תוכן העניינים והמידע הסיפורי שהיה אמור להיות מודפס על שרוולי הדיסקים בתוך הקופסא.

FragileThingsCD.pdf

בנוסף, מידע ה-CCBD, נמצא, כך שאם אתם משתמשים ב-iTunes או משהו דומה, הוא אמור להיות מסוגל לשים תוכן עניינים לאודיו של "דברים שבריריים"

מישהו כבר עיבד את "תעלומות רצח" למסך? ואם לא, איפה אני יכול להירשם ראשון? =)

אני חושש שדייויד גויר היה הראשון, והוא כתב תסריט מעולה ואני מאמין שהוא עדיין רוצה לביים. אני לא בטוח אם קורה עם זה משהו בימים אלה. אבל כמו עם שאר הסיפורים, אתה צריך לפנות לסוכן שלי, ג'ון לוין ב-CAA, ולברר עם הזכויות זמינות.

ניל,
טוני לונג מחדשות Wired, לאחרונה הוציא מאמר מערכת (http://www.tinyurl.com/yk8z89) בו הוא אומר שהוא רואה בזה עלבון שגרג ליון יאנג מועמד ל"פרס הספר הלאומי" על American Born Chinse, שהוא רומן גראפי (Graphic Novel) - - לונג טוען שאף ספר קומיקס (מילותיו) יכול להיות מועמד למען פרס שאמור להיות שמור ל"רומן אמיתי". מהי דעתך על מועמדותם (וזכייתם בפוטנציה) של רומנים גראפיים בפרסים ספרותיים מכובדים?

שון.

אני מניח שאם הוא בונה מכונת זמן, הוא יוכל לעשות משהו בנוגע לזכייתו של Maus בפוליצר של 1992, או הזכייה של Sandman ב-1991 ה-World Fantasy Awards, על הסיפור הקצר הטוב ביותר, או Jimmy Corrigan של כריס ווייר, שזכה ב-Guardian First Book Award ב-2001, או אפילו על הופעת Watchmen ברשימת Time של 100 הרומנים הטובים ביותר של המאה ה-20. זהו ויכוח מיושן ודי מטופש, בערך כמו לשמוע מתלונן על זה שלנשים יש את זכות הבחירה או שמוסיקת בי-פופ וממשיכו נמצאים בטבלאות הפופ.

אני אוהב את הקטע בו הוא אומר שהוא לא קרא את הקומיקס בנדון אבל שהוא יודע למה הדברי האלה דומים. זה הכי טוב לחוש עלבון ממשהו שאף פעם לא קראת. ככה אתה שומר על דעתך מדברים שעלולים לשנות אותה.

היי ניל,

ניסיתי ליצור קשר שבוע שעבר, אבל אני חושבת שהיה משהו מחורבש עם קו ה-FAQ.

בכל אופן, תהיתי אם אוכל לבקש פלאג עבור הפוסטר של Absolute Sandman של ALA, ממך? עם יציאתו של Absolute Sandman, אני חושבת שמעריצים היו רוצים אחד או שניים. או אולי ירצו להשתמש בהם עבור הספריות שלהם כדי להגדיל את קולקציית הרומנים הגראפיים שלהם.

דרך אגב, כרך ה-Absolute יוצא מן הכלל. עוד לא קיבלתי את העותק שלי, אבל אני ראיתי עותק מקדים ב-Booklist, וזה גרם לי לעקצוץ באצבעותיי, כפי שקומיקס יפייפה עושה לי בדר"כ.

ולבסוף, רציתי להגיד: ניסינו את ידינו בביתן עיתונאות ב-Wizard World Chicago וזכינו לתוצאות מעניינות. המכירות היו בסדר, במיוחד בפוסטרים של אלקס רוס ו-Sandman (לא מפתיע). גם הפוסטר יוצר שלך היה מוצלח. התגובה הטבה ביותר הייתה שכולם היו ממש מרוצים לראות אותנו שם. בתי פרסום הסתובבו אצלנו ואמרו שנפלא לראות את ALA ושאלו איך להיכנס לשוק הספריות או כיצד הם יכולים לעשור לספריות המקומיות. קמעונאים באו להגיד שלום ולספר לנו על התכניות והקשרים שלהם עם הספריות המקומיות שלהם. וכולם רצו להראות לנו את כרטיס הספרייה שלהם.

האמת היא שזה די מוזר, כי העבודה עם ALA, כמו עם שאר העמותות שהן לא לרווח, את יודעת שהעבודה שאת עושה, באמת עוזרת ומורידה לך אבן מהלב (במיוחד מאחר ואני באה מעסקי הנדל"ן). אבל לפעמים ב-ALA את שוכחת כמה אנשים מושפעים מהעבודה שלנו. לראות אנשים, ילדים ומבוגרים כאחד, נלהבים מהספריות המקומיות שלהם באמת גרם לי לגאווה בעבודתי.

בכל מקרה, תודה על הפלאג אם יש לך זמן. תיידע אותי אם יש פוסטרים שאתה רוצה או אם יש משהו שאני יכולה לעזור בו.

טינה @ ALA.

בטח, אני מוכן לשים פלאג למען מטרה טובה...
זהו הפוסטר שלי עם הזקן הזדוני: http://www.alastore.ala.org/SiteSolution.taf?_sn=catalog&_pn=product_detail&_op=1358
זהו הפוסטר של פ. קרייג ראסל של Sandman:
http://www.alastore.ala.org/SiteSolution.taf?_sn=catalog&_pn=product_detail&_op=1226

שאלה של תלמיד קולנוע...

אני מצלם את פרויקט תזת הסיום שלי, זהו סרט נואל בלשי בסגנון שנות ה-40 אם אלמנטים פנטסטיים כבדים ותהיתי אם תוכל לומר לי את שם החברה שיצרה את המסכות עבור הסרט שלך "מסכת במראה"?

אני אנסה ליצור קשר עם הסוכן שלך, אבל רציתי לראות אם זה יצא אותך קודם.

לכבוד הוא לי,
צ'אנדלר קאופמן.

כמה מהם נרכשו בונציה, אבל רובם עוצבו ויוצרו ע"י דייב מק'קין עצמו.

ולבסוף...

ניל, נא עזור להציל את העטלפים!
אני שולח/ת הודעה זו על מנת לעזור להציל את העטלפים שנהרגים ע"י אנשים כדי להיות קישוטים. אני מניח/ שאנשים חושבים שהם נקטלו בצורה אנושית או שנאספו לאחר מוות, אך לא כך הדבר!

היי!
אתם הגותיים ושאר פריקים שמחים הקוראים זאת.
ראיתי עצומה זו באינטרנט ואני מאמין/נה שאם נפיץ את הבשורה הזו נוכל לעזור, כיוון שהיא כנראה מופנית לקהילה שלנו.

כמה חברות צדות והורגות עטלפים בריאים וחופשיים ומוכרת אותם בתיבות זכוכית כקישוטים באיביי ומקומות דומים.

לכו לאינטרנט וחתמו על העצומה ותפיצו את הבשורה. אלה עטלפים אמיתיים ובריאים ונקטלים למען בידור ותו לו! אם אנחנו קבוצת הצריכה של התעשייה הזו נוכל לעצור זאת ע"י עצומות ודחיית המוצר!
עזרו לי להפיץ את הבשורה!
א.ס. ריין.
http://www.thepetitionsite.com/takeaction/842577656

אני לא משוכנע שעצומות אינטרנטיות באמת עוזרות אבל אני שמח להשיב תשומת לב לבעיה עבורך.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/wil-3d-grendel-and-mikes-memorial.html

בערך 20 איש כתבו לי על מנת להודיע לי את להלן (זו הייתה ההודעה הראשונה):

ניל—וויל וויטון שר הילולים לכל הקשור ל-Absolute Sandman, ויש לו סיפור מאד נוגע ללב על פגישתו הראשונה עם Dream ושאר ה-Endless כאן:
http://wilwheaton.typepad.com/wwdnbackup/2006/10/dream_country.html
אני חייב לומר, שהחוויה שלו מאד דמתה לשלי. Sandman באמת פקח את עיניי לעולם אפשרויות חדש: מבחינת קומיקס. הרומנים שלך השאירו אותו רושם, וכנראה מרישום של וויל וויטון תפסתי שאף פעם לא אמרתי לך תודה. אז תודה, ניל. תודה על שבראת עולמות קסומים בהם קרואיך יכולים לחקור ולאבוד, אפילו אם לשעות ספורות. בנוסף, חשבתי שקוראי הבלוג שלא קוראים את הבלוג של וויל וויטון בצורה אדוקה כמוני ייהנו מהקריאה.
שוב תודה. קאסדוסון, מינסוטה.

זהו סיפור מאד מרגש, ידעתי שוויל אוהב את Sandman, אבל לא ידעתי שזה כל כך חשוב לו.

הסקירה של וויל וויטון ב-Suicide Girl, עכשיו מועלה: http://suicidegirls.com/news/geek/18801/ (אני צריך להזכיר שיש תמונות של גבירות לבושות במעט מאד בגדים באתר. פעם שעברה בה קישרתי לאתר אנשים ביקשו שאשים אזהרת תוכן.זהו.)

(הסקירה של bookslut, בה תגובתה של ג'סה מאד דומה לזו של וויל בצורה מפתיעה, נמצאת:
http://www.bookslut.com/blog/archives/2006_10.php#010119)

בינתיים ב-Hollywood Reporter:
http://www.hollywoodreporter.com/hr/content_display/film/news/e3i9mMlg9kPyExGMcYi FzCKlw==
גיליתי שבייוולף הולך להיות מופץ בתלת מימד שנה הבאה (ושתאריך ההפצה שלו הוא 16 בנובמסר 2007). (הוא גם יופץ בדו-מימד, מן הסתם).

אני גם אוהב את התיאור של "סרט חי משופר דיגיטלית".

תזכורת קטנה, אני אהיה דובר וקורא בקונווי, ארקנסאס ב-14 בנובמבר, http://www.uca.edu/cfac/wrsp/speaker_series.html ואחרי זה, ב-16 בנובמבר אני עושה את אותו הדבר בסן-חוזה http://sanjose.org/visitors/events/dates.php?id=15292 .

לבסוף, אם אתם נמצאים באשור מיניאפילוס מחר, יום שישי ה-27 בנובמבר, מתקיימות האזכרה והאשכבה של ג'ון מ. פורד. פרטים ב-http://community.livejournal.com/nemesis_draco/ , ואני לא בטוח אם פרסמתי כאן משהו על קרן תרומת הספר ע"ש ג'ון מ. פורד בספרייה הציבורית של מיניאפילוס - http://elisem.livejournal.com/907925.html, אבל שווה להזכיר בכל זאת...

על כל 500$ שהקרן מקבלת, החברים רוכשים שנתית: ספר על הריבית המצטברת של התרומה. זוהי באמת מתנה שלא נגמרת. ניתן לפרט את הז'אנר המבוקש, או אזור.סניף ספרייה אליו הספר צריך להגיע. יש אנשים המציינים בו "הוא הכי נזקק". אנחנו מכינים דף מידע אודות בעליו של הספר המודבק בתוך הספר לפני שהוא מונח על מדף. מבקרי ספרייה יראו את שמו של מייק כל פעם שהם פותחים ספר! אני חושב שזה חשוב שאנשים יראו שהקרן "מוגבלת תמיד" לספרים הנרכשים שנתית. הכסף לעולם לא יוסט לשימוש אחר.

וכפי שטום גאלוואי הזכיר לי,

בנוסף, ג'ון סקולזי וג'ו וולטון, מכרו במכירה פומבית, מגש דפוס או קובץ סיפורים קצרים שטרם פורסמו למען הקרן. כרגע לויס מק'מאסטר בוג'ולד מוכרת במכירה בומבית את מגש הדפוס של ספרה הראשון The Sharing Knife: Legacy, שלא יהיה ניתן להשיגו עד האביב הבא. המכירה נסגרת ב-11:59:59 בערב (זמן מרכז) יום שישי ה-27 בנובמבר ומתקיים ב- http://carbonel.livejournal.com/47830.html

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/short-short-shorts.html

לאחד מעורכי המגזין Wired היה רעיון. האם הם יכולים לקבל סיפורים קצרים של 6 מלים מסופרים שונים?

אני הייתי אחד מהאנשים שניסו, שאפשר לקרוא פרי עבודתם כאן:

http://wired.com/wired/archive/14.11/sixwords.html

אני חושב שהאהובים עלי הם:

מכונה. במקרה, נדמה לי שהמצאתי זמן.
-אלן מור

ן-

זה מאחורי גבך! מהר, רוץ קדימה!
רוקן ס. אובאנון

ו-

המכונה של אוסמה: הנשיא גור מודאג.
צ'ארלס סטרוס

וגם

סוג הדם של התינוק? אנושי ברובו.
-אורסון סקוט קארד

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/blinking-morning-thoughts.html

קמתי מוקדם מדי, כדי לקחת את מאדי לבית ספר (כנראה שחזרתי לזמן ניל רגיל, מה שהופך את 06:30 בבוקר למשהו מכאיב מאד) ומצאתי את עצמי אסיר תודה לפרד החתול. כאשר בניתי את המוסך החדש (כיוון שמרמיטה חפר ביסודות של המוסך הישן מאד, ורצפת הבטון התרסקה תחתיו), היססתי בנושא הכנסת הסקה. אבל אז נראה שפרד יבלה בחוץ השנה אז בנינו הסקה תחת הרצפה והוספתי דלת לחתול. והיום, כאשר הטמפרטורות הגיעו למרחק שערה תחת האפס, היה זה רעיון חכם מאד. בעוד חודש-חודשיים כאשר הטמפרטורות יצנחו לטווח המוזר של חורף מערב תיכוני, אני חושב שאהיה עוד יותר אסיר תודה לפרד. ואני מניח שגם למרמיטה.

בכל אופן, זהו רישום מהיר שמטרתו קישור לראיון עם הנרי סילק, בו הוא מדבר על הסרט של "קורליין" שנמצא כרגע בתהליכי הפקה (האתר הרשמי הוא http://www.laika.com/entertainment/ לחצו על project ואז על Coraline). קיבלתי ממנו הודעה בזמן שהייתי בסיורים, בה הוא הבטיח לספר לי בקרוב דברים על הסרט, ואני מצפה בכיליון עיניים, ואספר עליהם בבלוג, או לא אספר, תלוי במה שהנרי מבקש.

אחד הדברים שאני הכי אוהב בהנרי זה את הכנות שלו. הוא לא טוב כל-כך בקטע ההוליוודי של להגיד מה שהוא חושב שאנשים רוצים לשמוע, אז הוא אומר את מה שהוא באמת חושב במקום. זוהי כנראה הסיבה שהוא עושה סרט בפורטלנד במקום הוליווד. אז הוא כנראה הרבה יותר מדי כן כאן ("אני מקווה שלא יוציאו את הסרט בקיץ באמצע עונת שוברי הקופות. יכסחו אותנו") אבל יישר כח...
http://movies.ign.com/articles/741/741162p1.html, כאן הראיון.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/three-pipe-problem.html

הקטע המוזר הוא לא שאיבדתי רשומה. השטע המוזר הוא שאיבדתי רשומה. אני מתכוון שאין לי מושג איפה היא. היא אפילו לא בטיוטות. ואני זוכר בבירור שכתבתי ופרסמתי אותה (מנער את ראשי בתמיהה מרובה).

יש לי אפילו חתיכה ממנה ב-notepad, שאני עכשיו אחתוך ואדביק...
..........

אופציית הטיסה עבדה אתמול בצורה מבריקה, במיוחד לאור העובדה שגיליתי שהתנועה על כביש I-94 הייתה כה עמוסה שהיה לוקח לי 5 שעות נסיעה להגיע למדיסון ועוד 5 שעות לחזור הביתה. כך שהפיתרון הקטן של דוקטור דן עבד מצויין וחסך לי משהו כמו 8 שעות. נכנסתי, הרצאתי מול קהל גדול יחד עם פיטר סטראוב וגארי וולף. למדתי שכמעט הייתי חלק מתנועה ספרותית הנקראית "ההר מאחורי ההר האחר" (גארי שמר שהכל יזרום חלק בזמן שפיטר ואני נשאנו את דברינו באריכות ובשטף), שרבטתי מאד מהר בספריהם של אנשים וטסתי הביתה.

סוזן סטראוב נתנה לי עותק של הספר החדש שלה (שנקרא "לקרוא עם ינוקות, תינוקות וצוציקים"*)

אצלhttp://www.superherohype.com/news/featuresnews.php?id=4830 יש ראיון שנעשה ביולי בקומיק-קון איתי וצ'ארלס ווס על "אבק כוכבים". צפו במר ווס ומר גיימן מסיימים המשפטים אחד של השני...

אתם יכולים להקשיב לפיט אטקינס על ה Rolling Darkness Revue ב-
http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=6362633

פיט הוא חצי מ-House Hill Publishers, והם מבטיחים לי שהם ישבו את ההדורים לאחר שבשנת 2006 הם לא הודיעו לאנשים מה קורה איתם. הם העלו אתר על מנת לידע אנשים על מה שקורה איתם – ונראה שקורה הרבה – כאן http://hillhousepublishers.com/hh-break01.htm - אני עדיין מקבל דיווחים פזורים מאנשים שמחכים למידע או תשובה מהם, אז אם את/ה בקטגוריה הזו, תגידו לי ואני אעשה כמיטב יכולתי לודא שהם יחזרו אליך.

ניל,

קודם כל תודה שפירסמת מודעה על הפאנל בנושא הרומנים שלך בו אני היו"ר ב-College English Association. האם תוכל ליידע את קוראיך שמועד ההגשה נדחה ל-30 לנובמבר, בבקשה?

האתר בו מופיעה ההודעה המקורית היא כאן: http://www.h-net.org/announce/show.cgi?ID=153105

תודה!

טים פיפלס.

על לא דבר. אני מקווה שיוגשו חיבורים מצויינים.

אין שאלה, סתם שלום, וקישור לסיפור שכתבתי לא עלייך, אבל אתה מופיע בו בצורה מסויימת. הוא פרק ראשון מסיפור של שני פרקים. הפרק השני יעלה בקרוב. הנה הקישור:
http://www.postmodernsass.com/blogger/2006/10/head-like-hole-part-i.html

כשקראתי את הפרק השני נזכרתי למה אני שמח שלא נכנסתי לאקדמיה. אני מקווה שיצא לך ספר שיתאים לכולם.

* תרגום מאד, מאד חופשי
..........

אבל היה הרבה יותר ועכשיו אני לא זוכר את שאר הדברים שרשמתי. היי הו.

מיסתורין כנראה מוסיף קצת טעם וריח לחיים, כמו מלח או שפריץ רוטב בלסמי, כך שאני לא דואג בקשר לזה.
אלא אם כן זה קורה שוב.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/and-shes-not-too-sure-about-lighter.html

שוחחתי עם חברי דוקטור דן אתמול בלילה, על מה שאני עושה היום, ועל היותי מדוכדך בגלל שאני צריך לנהוג 6 שעות אל מדיסון ובחזרה כשאני עוד צריך לסיים מאמר. דן אמר, "זה רק 45 דקות טיסה" והציע להטיס אותי במטוסו. (דן הטיס אותי ברחבי צפון מינסוטה ווויסקונסין בזמן שערכתי מחקר עבור "אלים אמריקאים"). אז תהיה לי הרפתקאה קטנה בדרכי לפיטר סטראוב וגארי וולף והאוריפיום.

"אם אתה כותב על כך בבלוג", אמרה לוריין, האסיסטנטית שלי, "תוכל להזכיר משהו בנוגע לאסיסטנטית שלך לוריין ושהיא לא מקבלת את החדשות באופן חיובי, בהתחשב בכל הנסיבות." ואני חושב שהיא החליטה, לאחר כמה ויכוחים פנימיים, לא להיות מגן אנושי על ידי שכיבה על מסלול ההמראה של המטוס, על מנת למנוע ממני לעשות משהו אווילי מאד. כתחליף, היא תבלה את אחר הצהריים בניסיון על-טבעי להחזיק את המטוס באויר. לוריין לא השתכנעה באמינותם של מטוסים אפילו בזמנים הכי טובים, והיא חושדת שיום אחד מישהו יגלה שמסע בכלי כבד מאויר אינו ייתכן.

בינתיים, נכנסו עוד כמה סקירות של "דברים שבריריים" - - http://www.baltimoresun.com/features/booksmags/bal-id.bk.fragile22oct22,0,4994869.story?coll=bal-artslife-books
בו ויקטוריה א. בראונוורת' מסכמת,
המאפיין הייחודי הקושר כל אחד מהסיפורים השונים האלה יחדיו: השגיוני והמבעית, הסאטירי והגס, היצורים מהחלל החיצון והטורפים המליציים (והמילוליים) – הוא שהם כולם מגיעים מהעולם האפל ביותר. קוראים יזכרו בעיקר בסיפורים של האומן המהולל ריי בראדבורי, לו גיימן מקדיש את הספר (וב"כיסא אוקטובר" בעיקר, בו חודשי השנה מתעוררים לחיים, זהו הומאג' ישיר לבראדבורי). לבראדבורי הייתה היכולת לנוע ללא מהמורות בין פנטסיה למד"ב, אימה וסיפורי רוחות. מעטים מקוראיו ישכחו את קלאסיקות כמו "כרוניקות המאדים" (גיימן נותן לזה עיוות קל ב"איך לדבר עם בנות במסיבות"), "האדם המאויר" או "משהו מרושע לכוון זה בא". לגיימן אותה היכולת לנוע בין ז'אנרים הנמצאים בתוך ז'אנרים ואינו משאיר מאחור את אלה שמעדיפים אימה למד"ב או פנטסיה לריאליזם.

יש מיזוג סגנונות וסוגות לא רגיל ב"דברים שבריריים" הדורשים מהקורא לנסות אחד, ועוד אחד ועוד אחד, כמו מתאבנים חיזריים במסיבת טרקים (סטאר טרק – מסע בין כוכבים). אלה סיפורים גותיים באיכות גבוהה ועם "דברים שבריריים" נראה שלגיימן רב-מכר בדרך.

וב – Lexington Leader Herald - http://www.kentucky.com/mld/heraldleader/entertainment/books/15813835.htm
ג'ים גרייסון אומר (בין השאר):

ואז, כשאתם חושבים שגיימן פשוט טובל בז'אנר אחד עבור יצירה זו וז'אנר אחר עבור יצריה אחרת הוא זורק אליך שיר כמו "היום בו הגיעו הצלחות המעופפות", בו לא רק פולשות הצלחות המעופפות, אלה גם הפיות משתחררות, האלים יוצאים למלחמה והמכונות מורדות. נסו לאפיין את זה.

אבל למרות כל הקישוטים הפנטסטיים, המדהימים והמזעזעים, אלה סיפורים על אנשים. אנחנו קוראים סיפורים על אנשים כה משועממים שהם ינסו כל דבר על מנת לעשות את חייהם קצת יותר מעניינים. על בנים מתבגרים המנסים לא להיכנע למבוכה שלהם מול היצורים המפחידים ביותר: הבנות המתבגרות. אנחנו קוראים על אהבה, אובדן, משפחה ובית.
ואולי אפילו יותר מאשר בכתביו הקודמים, אמנם לא בצורה בה הוא מפרסם את עצמו, אנו קוראים על ניל גיימן. הוא אומר שלפחות סיפור אחד הוא אוטוביוגרפי, אבל בכולם יש תחושה אינטימית, המרמזות שהסופר היה בכל המקומות האלה.

גם כן, פה ושם אנחנו קוראים על עצמנו. הלא זהו סימן של סיפורת "מכובדת"?

את שניהם היה נחמד לקרוא ביום ראשון בבוקר, אבל גם די מתסכל כשהמוח שלך לא מעצב את מה שאתה רוצה לכתוב לאיך שאתה רוצה זה יהיה ועוד מעט אתה צריך לעלות על מטוס ולדבר על אימה. ("אתה רוצה אימה... אני אתך לך אימה... מועד ההגשה הוא מחר, זוהי אימה קיבינימט...").

וכמה קישורים לסקירות של "דברים שבריריים" שלא נראה לי שפרסמתי: הנה מ- Entertainment Weekly- http://www.ew.com/ew/article/review/book/0,6115,1537735_5_0_,00.html
והכותב-עורך גאווין גראנט עבור Booksense ב- http://bookpage.com/0610bp/fiction/fragile_things.html
וזו מאת דייויד הבלווית' מהאתר של New Review של לורה הירד כאן:
http://www.laurahird.com/newreview/fragilethings.html

ובשבוע הבא אולי יצא לי לראות קטע (עם אפקטים זמניים ומוסיקה זמנית, אבל כנראה איך שהסרט יראה בסופו של דבר) של "אבק כוכבים" (http://www.stardustmovie.com/ אבל אין כאן שום דבר חדש, בינתיים). אדווח לאחר שאראה אותו.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/seeing-old-friends.html

אני יודע שזה נמצא ב"איפה ניל?", אבל זו תזכורת שביום ראשון ב-4:30 אחרי הצהריים אני אשתתף בשיחה יחד עם פיטר סטראוב וגארי וולף, בפסיבל הספרים של וויסקונסין המתקיים בתיאטרון האורפיום. אני חושב שאנחנו נדבר על אימה.

http://www.wisconsinbookfestival.org/schedule//events.php?eventdate=2006-10-22
ו http://www.humanities.wisc.edu/programs/otherprogs.html

זהו. ועכשיו אצא ממיטתי ואקח את מאדי לבית הספר.

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/peace-and-love-and-all-that-stuff.html

אני עדיין לא קרוב בכלל למשהו הדומה ל"זמן ניל" – היקיצה הטבעית שלי היא עדיין 06:30 בבוקר. כך שאני לוקח את מאדי לבית ספר, דבר שגורם לה הנאה, אז היא מביאה לי כוס תה כדי להעיר אותי, ואני נרדם לפני עשר בלילה. מוזר מאד. אני כל הזמן תוהה למי הפכתי ("אני בטוחה שאני לא מייבל..." [מתוך "אליס בארץ הפלאות" --עורכת התרגום]).

ואני כל הזמן שוכח דברים, שרוי בערפול פוסט-יעפת עליז. לפרסם את זה, למשל, משהו שכתבתי אתמול ושכחתי...

...

פגשתי את קים ניומן כשהייתי בן 22, הוא היה בן 23 וכבר אז הרבה יותר מבוגר ונבון ממני, בדרכו להיות מבקר קולנוע ידוע, מכובד ועשוי לבלי חת. כאשר אומרים עלי שאני יוצר פורה (אני לא), קים הוא הסטנדרט אליו אני משווה את עצמי: אדם היכול לכתוב סיפור קצר או סקירה או רומן בזמן שלוקח להקליד אותו, ולא רק יכול, אלא גם מבצע.

כתבנו יחד ספר, כל אחד כתב חצי (הוא גמר את חלקו הרבה לפני) ואז כתבנו יחד עשרות כתבות הומור עבור מגזינים שונים, מכובדים ואחרים (ה"אחרים" שילמו הרבה יותר). שיתפנו פעולה עם עוד כמה כותבים (בעיקר עם יוג'ין בירן, ולעתים עם פיליפ נאטמן וסטפן ג'ורוזין), תחת חשבון הבנק של "תאגיד השלום והאהבה".

לא התראינו או דיברנו כבר שנים, למרות שהחשבון עודנו קיים ויש בו כמה לירות, ויוג'ין, כאפוטרופוס החשבון, שולח לשנינו דוא"ל כל שנה, רק לומר לנו שהחשבון עדיין שם. התכנית הנוכחית שלנו היא לא לגעת במה שיש שם לתת לריבית המצטברת לעשות את שלה. ואז, בעוד כמה אלפי שנים, נחזיק בבעלות על הגלקסיה! לפני שנאבד את הכל בהתרסקות הבורסה של אוקטובר 3719.

כל זה הוא מבוא. שמתי לב, במידה מסוימת של חרדה, שקים ניומן כתב סקירה של Fragile Things עבור The Independent, ובעקבות זאת שמחתי לראות שהסקירה הייתה ביסודה טובה מאד. (ואם אתם חושבים שהיכרותי בת 23 השנים עם קים יכולה לגרום לו לכתוב סקירה טובה בניגוד לדעתו ואף שבח ריק... אז אתם כנראה לא מכירים את קים ניומן).

http://enjoyment.independent.co.uk/books/reviews/article1888662.ece

http://www.neilgaiman.com/journal/2006/10/wet-and-puddly.html

זה יום רטוב ואפרורי. עדיין לא חזרתי לזמן אמריקאי, מה שעובד לטובתי, כיוון שיצא לי לקחת את מאדי לבית הספר הבוקר, בשעה מוקדמת בהרבה מזמן יקיצתי הטבעית.

הרבה אנשים שלחו לי הסברים נחמדים ומועילים על איך לעשות אקספורט לפלייליסט מ- iTunes, מה שלא באמת הייתי צריך, כיוון שמסיבות הידועות רק לחברת Apple, iTunes, לא עושה אקספורט או שמירת פלייליסט ל-iPod. אנשים אחרים שלחו לי קישורים לתוכנות העוסקות בניהול פודים (iPods), איתם אני כרגע מתעסק כיוון שאני בדרך כלל לא משתמש באף אחד מהם. Senuti ן-Xplay משמשים אותי במטרתי הנוכחית. מה שקצת מעצבן, זה שהתוכנות שנראות לי שהן אולי יעבדו, זמינות רק בגרסאות ניסיון שלא נותנות לי לבחון אותן כראוי. אני אדווח ברגע שתהיה לי אחת שפועלת...

ב-http://www.greenmanpress.com/news/ מר וס [צ'ארלס וס --מ.ב.] העלה כמה תמונות עליהן הוא עובד עכשיו. כולן קשורות ל"אבק כוכבים", דבר הגורם לי שמחה רבה – וגם ישמחו את כל מי שקיבל סט תדפיסים של "אבק כוכבים" במהדורה המוגבלת, בקופסא גדולה מספיק להכיל הרבה יותר ממה שנמצא בה, כי זה אומר שצ'ארלס סוף-סוף יגמור את הסט. אחת מהאילוסטרציות שהוא בחר לצייר גם כן, היא איור מ-Hellflyre, סיפור הרפתקאות של טריסטן ת'ורן שעוד לא כתבתי. זה גורם לי לתחושה מוזרה ומבעבעת בבטן וגורם לי לרצות להפסיק הכל ולכתוב את הסיפור.

בינתיים, הנה התמונות הראשונות מהסרט של "אבק כוכבים" הגיחו במגזין ספרדי, מכל המקומות האפשריים. הנה הסריקות:
http://pfmagazines.iespana.es/2006-10_Metropolis/01.jpg
http://pfmagazines.iespana.es/2006-10_Metropolis/02.jpg

כל הזמן שולחים לי את ההוראות של איגי פופ לקונצרטים. כיוון שזה באמת מצחיק וכיוון שחלק מכם לא ראיתם...
http://www.thesmokinggun.com/archive/1004061iggypop1.html

לפני כמה שבועות, עלה בדעתי, שהפתרון לשולחי ספאם, נגד החוסמים המתייעלים, הוא לייצר ספאם שאנשים רוצים. כפי שהפיתרון של חברות הפרסום לכך שאנשים לומדים לפסוח ולהימנע מפרסומות, זה ליצור פרסומות שאנשים רוצים לראות, להראות ולשלוח אחד לשני. כמו זו-
http://www.bravia-advert.com/paint/thead/ (דרך אולגה מ- http://fabulist.org/).

ולבסוף, משהו קטן ויפייפה של ארכיון גותי- - http://vids.myspace.com/index.cfm?fuseaction=vids.individual&videoid=1276207069